אודות

"הרגשתי שבאמצעות שילוב של אוכלוסייה 'רגילה' ובמיוחד בני נוער, עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, אצליח ליצור ולהגביר סובלנות אצל בני נוער ובמקביל לתת הרגשה של שייכות לאוכלוסייה הזו", מספרת עדייה סונדק, על המניעים שהביאו אותה להקמת חוג תאטרון ייחודי, המשלב בין דיירים ב'דיור-גל', הוסטל למבוגרים בעלי פיגור קל, לבין בני נוער מתנדבים.

לאחר שהתוודעה עדייה לאורח החיים של הבוגרים בהוסטל, ולעובדה שהדיירים לא מצליחים להשתלב בחברה למרות ניסיונותיהם, עלה במוחה של עדייה הרעיון להקים חוג תאטרון שישלב בין האוכלוסייה ה'מיוחדת' לבין האוכלוסייה ה'רגילה', דבר שיאפשר פעילות יצירתית וחופשית בגובה העיניים.

לאחר שנת הפעילות הראשונה, כתב אחד הדיירים מכתב לעדייה, בו סיפר כי מאז שהצטרף לחוג הוא מרגיש בטוח יותר להסתובב בעיר ללא מלווים וכי הבטחון העצמי שלו עלה.

"הדיירים לימדו אותנו איך לאהוב בלי לחשוב", מספרת עדייה, "הדבר החשוב ביותר שלמדנו הוא כמה אנחנו דומים. הבנו שלכל אחד יש את הפגמים שלו, ולכן במקום לחשוב כל הזמן על הפגמים יש לחשוב על היתרונות ועל מה שאנו יכולים ללמוד מאותם אנשים מדהימים".

כפועל יוצא של חוג התאטרון, עבדה הקבוצה על הצגה שהוצגה בבתי ספר יסודיים שבאה לחשוף את התלמידים ל"שונה" ול"חריג".